פסק-דין בתיק ת"ק 005985/03

1.         הצדדים התקשרו ביניהם בחוזה שכירות ביום 31/5/01 לשכירת דירה בת 2 חדרים ברח' אוסישקין 18א' בת"א.

החוזה שנחתם היה לשכירות בת שנה(ההסכם המקורי) והארכת התקופה בעוד שנה (הסכם הארכה).

התובעים הינם השוכרים והנתבע 1 הינו המשכיר.

נתבע 2 הינו מי שטיפל מטעם הנתבע 1 בשכירות.

שני החוזים הוגשו לבית המשפט (ת/1).

2.         לטענת התובעים בסעיף 4 לחוזה ההארכה צוין כי דמי השכירות ישולמו לפי שערו היציג של הדולר ביום התשלום בפועל ובחוזה המקורי נכתב דמי השכירות יחשבו כמשולמים בפועל במועד פרעון השיקים בלבד.

עוד הוסיפו התובעים כי בתקופת השכירות הראשונה משעה שעלה שער הדולר שילמו את ההפרשים למשכירים.  אין חולק על כך.

בתום תקופת השכירות השניה ירד שער הדולר אך הם לא זוכו בגין ההפרשים.

תביעתם היא להשבת הפרשי שער הדולר וכן הוצאות משפט, טרחה ועוגמת נפש.

לגרסת הנתבעים מסעיף 3.4 להסכם השכירות עולה כי תשלום של הפרשי השער, ישולם אך ורק למשכיר ובגין עליות שער הדולר בלבד.

לגרסתם יום התשלום בפועל הינו היום בו נחתם ההסכם ולא יום פרעון השיקים.

3.         הנתבעים הגישו תביעה שכנגד.

לגרסתם על פי סעיף 17 להסכם השכירות היה על השוכרים להחזיר את החזקה במושכר כאשר הוא ריק מכל אדם וחפץ, נקי, תקין ובמצב טוב ללא מסמרים וברגים בקירות לאחר שהוסרו, החורים נסתמו והדירה סוידה.

לטענתם השוכרים לא עשו כן ולראיה הגישו תמונות של מצב הדירה.

טענתם היא שעל ידי אי קיום התנאים שבסעיף 17 להסכם הפרו את ההסכם.

התובעים שכנגד דרשו את הפיצויים המוסכמים ע"ס 8,500 ש"ח בגין הפרת החוזה אך חזרו בהם מדרישה זו במהלך הדיון בפני בית המשפט.

בנוסף תבעו הוצאות ניקוי, תיקון וסיוד הדירה, נזק אי השכרת הדירה במשך חודש וחצי, הפסד שני ימי עבודה של התובע שכנגד וכן הוצאות הגשת תביעה.

לגרסת הנתבעים שכנגד הדירה נמצאת בבניין הממוקם על קרקע שזזה וגורמת לסדקים ולכן לטענתם לא יכלו לסייד את הדירה והתריעו על כך בפני המשכירים כדי שיבואו לתקן את הסדקים טרם עזיבתם את הדירה.

כמו כן באשר לתריס השבור שאת הוצאות תיקונו דרשו, טענו כי עוד בחוזה השכירות המקורי נכתב כי התריס אינו עובד.